<h1>פסקי ריא"ז — שבועות</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ראה סיעה של בני אדם ועדיו ביניהם, ואמר משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ובאו עדיו וכפרו עדותן, הרי אילו פטורין, הואיל ולא ייחד עדיו בשבועתו, ואע"פ שהיה עומד אצלם ונראה כמדבר אליהם, ואם אמר הריני משביע לכל העומדים כאן, הרי זה כמייחד עדיו, שהרי לכל אחד ואחד הוא אומר, וחייבין עדיו על כפירתן. כל אלה השבועות שביארנו אין התובע יכול להשביען מן הדין, שהעדים נאמנין בלא שבועה על כל מה שהן מעידין, ושבועה זו אינה אלא כשרצו לישבע מאליהן, כמו שביאר מז"ה, וכבר ביארתי בפרק הכונס צאן לדיר, שהכופר עדותו, יכול חבירו להשביעו שבועת הסת שלא כפר לו עדותו, שהרי אם כפר לו עדותו גרם לו נזק וחייב לשלם לו, והרי היא כשאר תביעות שלממון שנשבעין עליהן.
